פסק-דין בתיק פש"ר 319/07

1.         המבקשת הגישה בקשה לפירוקה של החברה. המבקשת הינה נושה של החברה, אשר לזכותה נפסקו הוצאות, בשלושה מקרים שונים, במסגרת תיק אזרחי 4196/00, המתנהל בבימ"ש השלום בנצרת. סכום ההוצאות עולה, נכון למועד הגשת הבקשה, לסך של

-.12,123 ש"ח. בגין הוצאות אלה נפתח תיק הוצל"פ כנגד החברה, אולם זו לא שלמה דבר עד היום על החשבון.

            לטענת המבקשת, כל נסיונותיה לגבות את החוב עד כה עלו בתוהו. על כן, יש לראות בחברה כחדלת פרעון. בהתאם, התגבשו התנאים המאפשרים הגשת בקשה לפרוקה.

            לטענת המבקשת, מצבה הנוכחי של החברה מצריך ומחייב מתן צו לפרוקה, תוך מינוי מפרק אשר יעתר ויתפוס את כספיה ונכסיה של החברה, למען מנוע הברחת נכסים וכספים וכן העדפת נושים.

2. החברה מתנגדת למתן צו לפרוקה. לטענתה, מקורו של החוב הינו בתיק, המתנהל בין בעלי הדין בבית משפט השלום זה מספר שנים, ואשר הועבר להליך של בוררות. בוררות זו מתנהלת בעצלתיים. במסגרת התיק האזרחי בו מונה הבורר, היא חוייבה להפקיד ערבון כספי ע"ס של -.15,000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאות המבקשת. המבקשת ביקשה מבית משפט השלום את חילוטה של הערבות, אולם זה קבע כי אין מקום לחלט את הערבות בשלב זה, אלא לדחות את הדבר עד לשלב הסופי לאחר ההכרעה בתובענה (ראה החלטתו של כב' הנשיא כתילי מיום 14/11/2005).

לטענת החברה, הוגשה הבקשה בחוסר תום לב ובלא שכפיה של המבקשת תהיינה נקיות. המבקשת הסתירה מבית המשפט עובדות מהותיות, אשר כתוצאה מכך יש בבקשה כדי להטעות את בית המשפט. לטענת החברה, היא אינה במצב של חדלות פרעון כנטען ע"י המבקשת. בינה לבין המבקשת מתנהלים הליכים משפטיים, במסגרת תביעה בה תבעה החברה את המבקשת לתשלום סכומי כסף המגיעים לה, לטענתה, בגין ביצוע עבודות בניה עבור המבקשת. אמנם המבקשת הגישה תביעה נגדית, אולם לטענת החברה אין המדובר אלא בנסיון חסר תום לב, אשר מטרתו ליצור לחץ נגדי ולאזן את תביעת החברה. עובדה היא כי כל טענותיה של המבקשת, לענין התביעה הנגדית, נולדו אך ורק לאחר שהחברה הגישה את תביעתה.

לטענת החברה, די בסכומים אשר הופקדו בבית משפט השלום, כדי להבטיח את ההוצאות שנפסקו לזכותה של המבקשת. עובדה היא, כי אף בית משפט השלום לא ראה לנכון להורות על חילוט הערובה, אלא ביכר להמתין עד תום ההליכים המשפטיים, המתנהלים בעצלתיים.

עוד טוענת החברה, כי גם אם היא נתונה בקשיי נזילות מעת לעת, הרי מדובר במצב זמני, וכי הינה פורעת את כל חובותיה. הגשת הבקשה שלפנינו לא נועדה אלא למנוע בעדה מלנהל את תביעתה כנגד המבקשת. לטענתה, יש לראות במנהגה של המבקשת ביטוי הולם לפסוק " הרצחת וגם ירשת". שכן, בעוד אשר המבקשת אינה פורעת את חובותיה לחברה, טוענת היא לחדלות פרעון של החברה.

בנסיבות אלה, צעד של מינוי מפרק הינו צעד דרסטי, אשר יהיה הרה אסון עבור החברה וכן עבור בעלי מניותיה, מנהליה, נושיה וצדדים שלישיים אחרים.

עוד מוסיף ב"כ החברה ומציין, וטענתו זו נתמכת בהחלטותיו של בית משפט קמא, כאשר ב"כ המבקשת עצמו הודה בהן, כי המבקשת לא שילמה את שכרו של הבורר בהליך שבין בעלי הדין, באופן שהחברה היא אשר נאלצה לשלם את השכר במקומה. על כן, מי שנוהג כחדל פרעון, הוא דווקא המבקשת ולא החברה. תשלום חובות המבקשת לבורר בגין שכר טרחתו, ע"י החברה, מלמדנו כי טענותיה של המבקשת אינן ראויות.

3.         במהלך הדיון בפני, הציג ב"כ המבקשת מסמכים, מהם עולה כי החברה ומנהלה הינם חדלי פרעון. בין היתר, הוצגו פסקי דין משנים קודמות, אשר לטענת המבקשת לא נפרעו וכן הוצגה תמצית רישום מרשם החברות, ממנה עולה כי החברה ממשיכה לנהל עסקים, תוך יצירת שיעבודים. עוד נטען בע"פ, בלא שהובא בה כל ראיה, כי מי שהציג עצמו כמנהלה של החברה - אך לא נמצא רשום במרשם החברות ככזה - מצוי בהליכי פשיטת רגל.

            איני יכול להסתמך על הצהרותיו של ב"כ המבקשת באשר למסמכים אלה. מסמכים אלה אמורים היו להיות מוגשים באמצעות תצהיר, אשר ינתן ע"י אדם הבקיא בעובדות. הפרחת טענות באויר בעלמא, אין בה כדי לענות על הצורך הראייתי, בהבאת ראיות הולמות למצבה של החברה. יתכן, כי אכן קיימים חובות כאמור, אך בה במידה, יתכן כי חובות אלה נפרעו זה מכבר, כטענת ב"כ החברה. מכל מקום, הבקשה שלפני אינה נסמכת על חובות אלה, ואיני רואה מקום להתייחס אליהם במסגרת הדיון שלפני.

4.         אין ספק בליבי, למקרא תגובת החברה, למקרא המסמכים אשר צורפו לבקשה, ואף למשמע טיעוני ב"כ המבקשת, כי בקשה זו הוגשה שלא בתום לב. אין ספק כי כנגד חובותיה של החברה למבקשת, המגיעים כדי -.12,000 ש"ח, מצוי פקדון כספי הולם בקופת בית המשפט, אשר יהא בו כדי להבטיח את פרעון החוב נשוא הבקשה. בית משפט השלום הביע עמדתו באשר למועד חילוט הערבות. החלטה זו הינה סבירה וראויה. מנגד, יש לזכור כי המבקשת עצמה אינה פורעת את התשלומים בגין ניהול ההליך המשפטי. אי פרעון זה של התשלומים, יש בו אף כדי ללמדנו על התנהלותה של המבקשת עצמה. כתוצאה מהתנהלות זו, נאלצה החברה לפרוע את חובותיה של המבקשת. אין ספק, כי בעל דין, המנהל הליך של בוררות, חייב לפרוע את שכרו של הבורר. אי פרעון שכרו של הבורר, בהליך הנוגע לחוב נשוא בקשה זו, מלמדנו כי המבקשת אינה נוהגת בתום לב.

            ע"פ סעיף 263 לפקודת החברות (נוסח חדש) התשמ"ג-1983, נקבע כי לבית המשפט מסור שיקול דעת, האם ליתן צו פרוק אם לאו. גם אם מתקיימת לכאורה אחת מעילות הפרוק, אין זה מובן מאליו כי הפרוק הוא התרופה הראויה (ראה לענין זה רע"א 5596/00 סתוי נגד נאחוסי, פד"י נז(1) 149 בעמוד 154 ואילך).

            במקרה שלפנינו, רואים אנו כי החברה ממשיכה להיות פעילה ולנהל עסקים. דווקא תמצית הרישום מרשם החברות, בה מוצאים אנו כי החברה יצרה שיעבודים חדשים, מלמדת אותנו כי החברה פעילה, וכי השיעבודים נוצרו על כספים המגיעים לחברה בגין פעילותה השוטפת. המדובר בהמחאות זכות בגין עבודות שהחברה מבצעת עבור לקוחותיה. נראה כי מימון העבודות, הצריך נטילת הלוואה, כאשר תמורת ביצוע העבודות הומחתה לבנק המלווה - בנק מרכנתיל דסקונט. הליך זה הינו ידוע ומקובל במשק.

5.         כל הנסיבות האמורות, יש בהן כדי ללמדנו כי העתרות לבקשה תביא לתוצאות מרחיקות לכת. לא סביר הוא, כי חוב בסכום לא גבוה, המגיע לכדי -.12,000 ש"ח, כאשר לצידו ערבון כספי הולם, יביא לפרוקה של חברה. הדעת אינה סובלת אף העתרות לבקשתו של בעל דין, המנהל הליכים נגד חברה, כאשר הוא עצמו מהווה נתבע בהליכים אלה, ואינו ממלא את חובותיו כראוי במסגרתם. תעיד על כך העובדה כי המבקשת אינה משלמת לבורר את שכרו, עד כדי שבית המשפט נאלץ להתערב בענין.

6.         נוכח כל האמור, ובתוקף סמכותי לפי סעיף 263 לפקודת החברות (נוסח חדש)

התשמ"ג-1983, אני מחליט לדחות את הבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות החברה בסך של -.10,000 ש"ח בצרוף מע"מ, ועליהם הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום ב' בחשון, התשס"ח (14 באוקטובר 2007) בהעדר ב"כ הצדדים.